יום אחד אמרה לה אימה: "בואי כיפה אדומה, הנה חתיכת עוגה ומיץ תפוזים טרי. קחי אותם לסבתא שלך, היא חולה וחלשה, והמצרכים יעשו לה טוב. צאי לדרך מוקדם בבוקר לפני שמתחיל להיות חם, וכשאת הולכת, תלכי יפה ותזהרי לא לצאת מהשביל, שהבקבוק לא ישבר לך ואז סבתא לא תקבל כלום. כשאת נכנסת לחדר של סבתא, אל תשכחי למסור לה דש חם ממני." בסדר אמא, אמרה כיפה אדומה. הסבתא התגוררה ביער, וכשכיפה האדומה נכנסה ליער, פגש אותה זאב. כיפה אדומה לא ידעה איזה יצור מרושע הוא, וכלל לא פחדה ממנו. "יום טוב כיפה אדומה," אמר. "תודה לך." "לאן כל כך מוקדם, כיפה אדומה?" "לסבתא שלי." "מה יש לך בתיק?" "עוגה ומיץ תפוזים. סבתא חולה וזקוקה למצרכים האלו כדי להרגיש טוב ולהתחזק." "איפה גרה סבתא שלך, כיפה אדומה?" "באמצע היער. ביתה ניצב מתחת לשלושת עצי האלון הגדולים, אם אתה מאיזור אתה בטח מכיר אותה," ענתה כיפה אדומה. הזאב חשב לעצמו, "איזה יצור צעיר, איזה פה שמנמן ונחמד, היא תהיה טובה יותר לארוחה מהזקנה. אני חייב להיות ערמומי כדי לתפוס את שניהם." הלך הזאב זמן קצר לצד כיפה אדומה ואמר, "תראי כיפה אדומה, כמה יפים הפרחים כאן, למה שלא תיקחי כמה פרחים לסבתא?"
