פונט קליגרפי בעל שישה משקלים,
ניקוד עליון ייחודי ומרענן
ליגטורות ואותיות חלופיות.
מקורו של הניקוד העליון הוא מהניקוד הבָּבְלִי בו הוא שימש כשיטה גרפית לסימון ההגייה של המקרא, המשנה, התלמוד והתרגום הארמי שפותח בידי יהודי בבל בתחילת ימי הביניים.
בשיטת הניקוד הזו המשיכו להשתמש גם יהודי תימן. סימני הניקוד כתובים כולם מעל לשורה ולא מתחתיה כבניקוד הטברני, ולכן היא נקראת גם "ניקוד עליון".