בוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים, יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים. שטמפפר בא, וגוטמן בא
וזרח ברנט ויואל מוישה סלומון עם חרב באבנט. איתם רכב מזרקי הדוקטור הכסוף, לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף. ליד אומלבס הם חנו, בלב ביצות וסבך ועל גבעה קטנה טיפסו לראות את הסביבה. אמר להם מזרקי אחרי שעה קצרה: "איני שומע ציפורים וזה סימן נורא" אם ציפורים אינן שרות, המוות פה מולך כדאי לצאת מפה מהר, הנה אני הולך. קפץ הדוקטור על סוסו כי חס על בריאותו והרעים שלושתם יצאו
לשוב לעיר איתו. אמר אז יואל סלומון ושתי עיניו הוזות "אני נשאר הלילה פה, על הגבעה הזאת"
